החלטה בתיק ת"א 548-97

1.         בקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן כנגדו ביום 23.11.97 בהעדר הגנה.

המדובר בתובענה שהוגשה בשנת 1997, ביום 23.11.97 ניתן כאמור פסק דין כנגד המבקש בהעדר הגנה, וביום 1.2.11 עתר המבקש בבקשה זו לביטול פסק הדין.

לנוכח השנים הרבות שחלפו התברר כי תיק בית המשפט בוער ולפיכך ניתן ביום 6.10.11 צו לשחזור התיק, אולם זה העלה חרס, שכן הצדדים המעורבים הודיעו כי אין ברשותם כל חומר הנוגע לתובענה (מפאת הזמן הרב שחלף).

החלטה זו ניתנת בעקבות חקירת המבקש על תצהירו במסגרת ישיבה שהתקיימה בפניי ביום 9.9.12 וסיכומי הצדדים בכתב.

2.         בתצהיר בקשתו טוען המבקש כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה נשוא פסק הדין, מעולם לא התגורר בכתובת הרשומה ככתובתו בכותרת פסק הדין, ודבר קיומו נודע לו רק בחודש דצמבר 2010, כאשר רצה לצאת לחו"ל והתברר כי הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

אף באשר לתיק ההוצל"פ, טוען המבקש בתצהירו כי לא ידע על דבר קיומו עד אשר נודע לו כי הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ כאמור לעיל, שכן לא קיבל את האזהרה אשר נשלחה אף היא לכתובת שאינה כתובתו.

באשר לטענות ההגנה, טוען המבקש כי אין לו כל סכסוך או בעיה משפטית, אך עלה בדעתו כי הדבר עשוי להיות קשור למניה אחת שנותרה על שמו בחברת "נשר המזרח-בניה ופיתוח בע"מ", וכי אחיו, סלאח פנה לעו"ד לבירור העניין והודיעו כי כנראה הדבר קשור לאותה מניה.

אלא, שלטענת המבקש המדובר בחברה אשר 99% ממניותיה הוחזקו בידי אחיו סלאח ונמכרו על ידו בחודש יוני 1996 עפ"י הסכם שעותקו מצורף לבקשה, לאדם בשם עליאן אלמעאבדה, כאשר באותו הסכם התחייב אחי המבקש, סלאח, לדאוג גם להעברתה של המניה האחרונה למר אלמעאבדה. למבקש לא היה מעולם קשר לחברה, לא עבד בה, לא ניהל אותה, לא חתם על מסמכיה וסבר כל העת כי המניה שבבעלותו הועברה לבסוף.

3.         בתגובתה טוענת המשיבה כי יש להחיל במקרה דנן את עיקרון הידיעה על דבר מתן פסק הדין, שכן המדובר בפסק דין משנת 1997 אשר בגינו נפתח תיק הוצאה לפועל עוד ביום 1.2.98, מסירת האזהרה בוצעה ביום 1.3.98, עת עפ"י רישומי תיק ההוצל"פ המבקש סירב לחתום על אישור המסירה, ומשהמדובר בתיק הוצל"פ פעיל במסגרתו ננקטו כנגד המבקש הליכים מהליכים שונים, ביניהם עיקולי צד ג' ועיקולי מיטלטלין, באופן שאינו מותיר כל מקום לספק כי המבקש ידע גם ידע על פסק הדין שניתן כנגדו ובסמוך למועד נתינתו.

כך למשל מציינת המשיבה כי עוד ביום 24.3.98 בוצע עיקול על חשבון הבנק של המבקש בבנק מרכנתיל דיסקונט וביום 17.3.10 אף ננקט כנגד המבקש הליך של עיקול מיטלטלין בכתובת המוצהרת על ידו בבקשה לביטול פסק הדין ככתובת מגוריו.

זאת ועוד, ביום 20.1.10 עתר המבקש בהיותו מיוצג, באמצעות בא כוחו דאז, בבקשה לביטול עיקול ולביטול הליכים בתיק ההוצל"פ, בקשה שאף נתמכה בתצהיר החתום על ידי המבקש, ואשר אף ניתנה בה החלטת רשם ההוצל"פ ביום 31.1.10 (ר' מש/1 ו-מש/2).

עוד מוסיפה המשיבה באשר לטענת המבקש בדבר העדר קבלת כתב התביעה נוכח העובדה הנטענת על ידו כי לא התגורר כלל בכתובת המצוינת על גבי פסק הדין, כי המבקש כלל לא הרים את הנטל להוכיח מה היה מקום מגוריו בזמנים הרלבנטים לתובענה, כגון ע"י צירוף פלט ממרשם האוכלוסין באשר לכתובות מגוריו.

לעמדת המשיבה המבקש  אף לא עמד בנטל להוכחת המועד המדויק בו נודע לו לטענתו לראשונה אודות קיומו של תיק ההוצל"פ, על אף שיכול היה בנקל לעשות כן לנוכח טענתו כי הגילוי נבע מהגבלת יציאתו את הארץ במועד עלום בו התכוון לעשות כן.

4.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, בסיכומי הצדדים ובכלל החומר שהוגש ולאחר שנחקר המבקש בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענות המבקש בגינן סבור הוא כי יש להורות על ביטול פסק הדין, שניתן כ-14 שנה טרם הגשת הבקשה, נטענות באופן כללי וסתמי, ללא כל תימוכין. המבקש נמנע מהבאת כל ראיה שהיא לתמיכה בטענותיו, על אף שהמדובר בראיות זמינות והניתנות להשגה על נקלה, ועל אף שעמד לרשותו זמן רב מאוד לשם כך (לכל הפחות שנה וחצי, ממועד הגשת תגובת המשיבה במסגרתה הועלו טענות נגד באשר לידיעת המבקש על הליכי ההוצל"פ זמן רב קודם למועד הידיעה עפ"י הצהרתו, ועד למועד הישיבה מיום 9.9.12 במסגרתה נחקר המבקש, ולמעשה אף לאחר מכן, משניתנה לו הזדמנות להתייחס לסוגיית הארכת המועד במסגרת סיכומיו).

טענת המבקש בדבר אי ידיעתו על דבר הגשת התביעה נגדו לא הוכחה ולו בבדל ראיה, היא באה בסתירה לחזקת תקינות המסירה לנוכח הינתן פסק הדין כנגדו, וטענותיו לתמיכה לכאורה בהעדר קבלת המסירה נוכח מקום מגורים כשלו אחר שנמנע מהוכחתן באמצעי פשוט, פלט משרד הפנים, הימנעות העומדת לו לרועץ מאחר ומשמעותה היא ההנחה כי אילו היה מציג המבקש את הראיה, היתה זו פועלת לרעתו.

אפנה בסוגיה זו לאמור בהחלטה של כב' הש' א' פרוקצ'יה בע"א 1645/03 יפעת עמידן נ' בנק לאומי, (ניתנה ביום 25.5.03, לא פורסמה):

"מתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו של נתבע יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין וכי בית המשפט בדונו בתביעה בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי בוצעו כדין, שאם לא כן יש להניח כי פסק הדין לא היה ניתן בהעדר הנתבע...

כיום, לאחר מעבר שנים כה רבות, יש קושי ברור לאתר את המסמכים המעידים על זימון המבקשת כדין שכן תיק בית המשפט בוער בינתיים  וקיים קושי לשחזרו. בתנאים אלה, הנטל על המבקשת לשכנע בדבר אמיתות טענתה כי לא הוזמנה לדין  ולא ידעה על ההליכים נגדה. עליה לבסס את תום לבה בטיעוניה אלה. התנהגותה של המבקשת אינה מעידה על תום לב. אדם הטוען בתום לב כי לא ידע על מתן פסק דין נגדו אינו מסרב לקבל מסמכים ואינו מתכחש להם כפי שעשתה המבקשת כאשר הומצאו לה מסמכי האזהרה ביום 23.5.01. יתר על כן, אדם אשר פסק דין שניתן נגדו בא לו כהפתעה אינו ממתין 14 חודשים עד לפנייה לבית המשפט בבקשה לבטלו, אלא פועל מיד לבטל את רוע הגזירה שלא ידע אודותיה...